בעידן שבו אנחנו חיים, מזדקנת אוכלוסיית המדינה בצעדים מהירים. המטרה הראשונה, היא לשמר את האינדפנדנטיות והכבוד של הקשישים שמהווים קבוצת מגבלים שלא ניתן להתעלם מהם. הדיור המוגן הוא אחת מהאופציות המהדרים בכדי להבטיח את מימוש המטרה הזו. האווירה במקום מאפשרת להם ליהנות מספר של שירותים ורשת תמיכה, תוך כדי שמירה על עצמאותם. המאמר הבא הוא בחקר שמביא לבידו את התרומה של הדיור המוגן בתחזוקת רוח מתאימה לאנשים בגיל השלישי, חוגגי החופש המוחלט, בשמירה על כבודם האישי ובהקניית משמעות לחייהם. המאמר יציג מחקרים, סטטיסטיקות וממצאים שישמשו כבסיס לדיון והמלצות ויהיו נקודת פתיחה לצעדים נוספים שצריך לבצע למען שיפור איכות החיים של אנשים זקנים.
התרומה של הדיור המוגן לשמירה על אינדפנדנטיות הקשישים: הפתרונות הפרקטיים
הדיור המוגן הפך להיות במאה האחרונה את הפתרון המוביל לעידוד האינדפנדנטיות של בני הגיל השלישי. אף שזהו פתרון שמספק את כל הצרכים של הקשישים, החופש והאינדפנדנטיות שלהם לא נפגעים. במקום לחיות בבית סיעוד שבו רבים מאבדים את היכולת להחליט ולבצע משימות באופן עצמאי, הדיור המוגן מציע חיים במסלול שילובי המאפשר מחייה בבית של עצמאות וביטחון.
הדיור המוגן מאפשר לקשישים לשמור על תחושת האינדפנדנטיות והאוטונומיה שלהם. הם יכולים לבחור מתי ומה לאכול, במה להשתתף ועם מי להתיידד, מבלי להתוודע למסגרת משולשת שהם לא באמת בוחרים בה. במקביל, הם זכאים למגוון שירותים כולל טיפוח ותחזוקה של הדירה, שימור הבריאות הפיזית והנפשית, התנהלות תרבותית, חברתית ותחביבית מגוונת והזמנה לסיוע חירום בעת הצורך.
בעזרת נוסחאות דיור מוגן, הקשישים מקבלים את הזרע הפרקטי שהם צריכים כדי לחיות באופן עצמאי יותר, בהתחשב בצורך הגבוה בטיפוח ובסיוע. כמו כן, המתנדבים והצוות המנהל מספקים שירותי תמיכה המסייעים לקשישים להתמודד עם הקשיים היום-יומיים.
אחת התמיכות המשמעותיות שהדיור המוגן מספק בעזרתו מסבירים את האינדפנדנטיות של בני הגיל השלישי היא התמיכה הפיזית והפסיכולוגית שהוא מספק. מבחינה פיזית, הדיור המוגן מציע שירותים כמו מרפאות, ספורט, מרכזי טיפוח, שירותי ניקיון ומזון. מנגד, מבחינה פסיכולוגית, הדיור המוגן מספק סביבה חברתית חמה ותומכת, שממציאה שלל פעילויות ופעילויות חברתיות שתורמות לאינטגרציה שלהם ולרוחם הכללית.
לסיכום, הבנייה והתפעול של מוסדות דיור מוגן מאפשרים לקשישים לשמור על האינדפנדנטיות והחירות שלהם, במקביל לסיוע ברמה הנדרשת. המטרה הפרקטית הראשונה היא למנוע מהם להיות נפגעים במצבים שבהם הם לא מסוגלים לתמוך בעצמם, ובכך גם לאפשר להם להמשיך ולהרגיש כי הם שמים בפני
הדיור המוגן כפלט של כבוד לקצה הימים: שיקולים אתיים וחברתיים
דיור מוגן מהווה מענה מרכזי לפניה של האוכלוסייה המבוגרת. במוסדות דיור מוגן, המבוגרים חיים בדירותיהם הפרטיות ומקבלים שירותים רחבים המכללים איכפת תרבותית, סיעודית ורפואית. אבל, למרות היתרונות הרבים, הדיור המוגן מעורר שיקולים אתיים וחברתיים מרכזיים שאנחנו חייבים להתייחס אליהם כחברה.
אחד השיקולים האתיים התמרכזים בשאלת הכבוד. ברוב המקרים, העברה לדיור מוגן מייצרת תחושת אובדן שלונית. הגישה היא שהרוח בדיור המוגן משתנה בגלל הפריביליגיה החברתית שאצל קשישים, וזה מחייב שיקול אתי חשוב: איך ממשיכים לשמר את כבודם של המבוגרים למרות השינוי המשמעותי בחייהם? הרי הדיור המוגן אמור להכיל את הכבוד שהאדם איתו חי כל חייו ולא לפגוע בו.
בנוסף, קיימים שיקולים חברתיים מרכזיים הקשורים לדיור המוגן. אחד מהם הוא התחושת שייכות לחברה הרחבה. יש חשיבות רבה להבנה שהדיור המוגן הוא לא מקום של "שליחה לזיקנה", אלא מקום של חיים מלא. זיקנה אינה מורה שחיי האדם נגמרים אלא שהם משתנים, והמטרה היא לאפשר לאנשים לחיות את חייהם המלאים בנוחות, בשקט ובכבוד.
שיקולים אלו דורשים מלמד, שהוא עברה ממדעית והשקפת עולם חדשה. המטרה היא לא להעביר את הזקנים מהבית הפרטי ל"בית הזקנים", אלא להבינם שזה המשך טבעי לחייהם. במוסדות דיור מוגן, יש התמקדות בשמירה על רמת החיים והכבוד שאותה רצו המבוגרים למרות התהליך הטבעי של ההזדקנות.
בחברה המודרנית, נדמה שהדיור המוגן הוא המענה האתי וחברתי לחיים של כבוד לעניין הזיקנה. המטרה היא שכל אחד מאיתנו ימשיך לחיות את חייו באופן שונה אך עם רמת כבוד בלתי מתפשרת, גם כאשר הוא חופשי מתחייבויות החיים היומיים.
האתגר שלנו הוא למצוא את הדרך היעילה ביותר להיות מלווה, מגן ומפנק, תוך שמירה על הכבוד של האדם, גם כיקצה הימים שלו.
